ישי שני, בן 49, אחרי הצבא עבדתי 10 שנים באגף האבטחה של משרד הבטחון.
ב-20 שנים האחרונות עוסק בפיתוח וייצור של מוצרי צריכה, בעיקר בתחום באלקטרוניקה.
כששואלים אותי מאיפה אני במקור, איפה גדלתי, התשובה שלי “אין לי ממש מקור”, חצי מחיי חייתי בחו”ל,
כילד בשליחויות בארגנטינה ובארה”ב.
אחרי הצבא לבד כמה שנים בין מדינות אירופה, ולאחר הנישואים עברתי עם אשתי לסין.
שם חיינו 11 שנים והקמנו משפחה כשנולדו לנו שלושה בנים, תומר סער ועומר.
בתקופת הקורונה חיפשתי שיטות לריפוי טבעי והורדת דלקתיות בעיקר בגלל כאבים ברגל שהגבילו אותי מריצות ארוכות.
שיטת וים הוף ריתקה אותי והתחלתי לתרגל בעיקר את הנשימות,
החשיפה לקור הרתיעה אותי והיה לי נוח להתחמק ממנה בגלל “חוסר נגישות”.
בשלב מסוים רכשתי קורס אונליין ונכנסתי יותר לעומק, קראתי ספרים והתנסיתי על גופי.
בעקבות חוויות קשות עם קור בצבא, שכללו כוויות מדממות והיפותרמיה, פיתחתי רתיעה עד שנאה לקור וחורף בכלל.
דווקא בגלל זה, בשלב מתקדם של החיים, ריתק אותי ללמוד יותר. רציתי לאתגר את עצמי אל מול הפחד של הקור.
חיפשתי הזדמנות להגיע אל הדבר האמיתי, סדנת וים הוף, יחד עם וים בבית החורף שלו בפולין.
רציתי לחוות על בשרי את מה שכבר ידעתי, חוזק החוסן המנטלי והפיזי דרך המיינדסט.
בפולין עברתי חוויה מטלטלת.
ידעתי שבתרגולות הנשימות יהיה לי יותר קל להתחבר, אבל גם שם חוויתי תחושות שלא הרגשתי מעולם.
את הקור פגשתי באופן אחר, ראיתי את זה כאתגר להילחם בו ולא כמשהו להתמסר אליו.
בהכוונה נכונה, כל יום שעבר היה מעצים יותר מבחינתי.
העליתי את דרגות הקושי, ובפועל היה קל יותר. שברתי תקרת זכוכית, הרגשתי על גג העולם.
כמו החיים שלי, כך גם בטבילות באמבט קרח אין לי שגרה אבל, יש כמה קווים מנחים שעובדים עבורי.
אני משתדל לטבול כל יום, ולשמחתי יש לי אמבטיית קרח ביתית.
אבל כאשר יש ימים שבהם פחות מתאים, לעיתים פחות פניות מנטלית, וייתכן שאפילו לא בא לי,
הגישה היא: “זה לא אתגר, אני לא חייב, זאת בחירה”
ככלל אטבול בחצי הראשון של היום, בדרך כלל אחרי אימון הבוקר.
לא בכדי אומרים שאמבטיית קרח לספורטאים היא חלק משגרת חיים.
לפעמים אחליט לטבול לפני פעילות הבוקר, בעיקר אם מתוכננת רכיבה או ריצה ארוכה.
קורה גם שאני נכנס לטבילה בצהריים, במידה ומתאפשר, כשאני יודע שיש לפני כמה שעות של עבודה שמצריכות ריכוז.
גיליתי שטבלה באמבט קרח ממש עוזרת.
זמן השהות במים נע בין שתי דקות לחמש, אני נכנס וחש מה קורה בין הראש לגוף.
כשהכל מתחבר אני מרגיש שאני יכול להישאר לנצח.
אבל, חשוב לומר, שכבר קרה יותר מפעם אחת שבשל הסחות דעת או תחושה לא נעימה, יצאתי אחרי דקה.
אחד הדברים המרתקים, ואני מקווה שזה לא ייגמר לעולם, הוא שכל טבילה מספקת חוויה שונה.
עברתי אתגרים והתמודדויות קשות בחיים והמושג “הכל בראש” ידוע ומוכר, אבל מאז הטבילות הקרות הוא קיבל משמעות אחרת.
ייחסתי את זה לתרגיל הנשימות שעשינו קודם ושהגוף נמצא במצב של חומציות מאוזנת וטובה.
ביום הרביעי, כשעתיים בתוך טיפוס הר מושלג כשלגופנו מכנס קצר ונעליים בלבד (יש תמונות), כמה חבר’ה החליטו לעשות שכיבות שמיכה.
שמתי את ידי על השלג, התחלתי לספור.
כשהגעתי ל 50 לא האמנתי כמה כח עוד יש לי להמשיך.
אני, ישי שני, עשיתי 80 שכיבות שמיכה!
נשמע לא אמין? לכו ונסו זאת בעצמכם.
הכאב ברגל היה שם, אבל נצמדתי למיינדסט הנכון תוך כדי נשימות מהאף, והצלחתי להפחית את הכאב, בתנועה.
סיימתי את הריצה ללא קושי, בדופק קבוע, וללא כאבים. הרגליים על הקרקע, והראש בעננים.
ראשית, חשוב לקרוא וללמוד על זה, בכדי להתחבר ולהאמין שלטבילה יש יתרונות רבים.
לאחר מכן מגיע שלב הבחירה בטבילה, שהוא חשוב לא פחות, אבל קל יותר. שלב זה ניתן ליישום בהדרגתיות באמצעות מקלחות קרות בזמן קצוב
רצוי להאריך את זמן הטבילה כל שבוע מעט יותר.
דרך נוספת היא להצטרף לסדנה או ליווי. זוהי חוויה מעצימה יותר שמכניסה אותך “ישר למים הקרים”
למעשה, בשביל להיחשף צריך לחוות את זה.
כמו שאמרה לי לאורה הוף, הבת של ווים: “feeling is understanding”, “להרגיש משמע להבין”.
איך אתה מרגיש מאז שאתה מתעסק בזה?
בשנים האחרונות מאוד התחברתי לעולם הרוח ועוסק בו בשעות הפנאי.
גיליתי שזה מאוד עוזר בשילוב עם שגרת אימוני הסיבולת שמהווה חלק משגרת חיי בכל בוקר בשנים האחרונות.
מאז החל המיזם של אמבטיות הקרח, התחושה שאני מחבר בין שני העולמות גורם לי להתרוממות רוח ואנרגיות גבוהות, מעין הגשמת חלום.
*ישי שני הוא מיבואני אמבט הקרח iceZ
